הובלת בקירור

מסתבר כי הובלה בקירור הוא תחום מורכב. כאשר ייצרן מעוניין לשנע סחורה ממפעל הייצור למשווקים ולצרכנים הוא נדרש לבצע את ההובלה בתנאים מוגדרים בהתאם לסוג המזון או המוצר המשונע.
 
תחילה נדרש להגדיר את תנאי ההובלה כגון : צינון , קירור או הקפאה. לאחר מיכן נדרש להגדיר את הטמפרטורה ואת הלחות המרבית המותרת בחלל אזור האחסון וההובלה.
 
לאחר מיכן נדרש לוודא כי מתפעלי רכבי הובלה בקירור אכן מציבים את הפקדים הנדרשים ומבצעים את ההגדרות הנדרשות על מנת שהמערכת תעמוד בתנאים המוגדרים.
 
גם לאחר ביצוע כל ההגדרות וקביעת רמות הטמפרטורה עדין אין הבטחה כי אכן מערכת הקירור עומדת בדרישות אלו, שכן נפח הציוד המאוחסן בארגז הקירור וכן טמפרטורת הבסיס משפיעים על ביצועי מערכת הקירור.
 
על מנת לוודא שהטמפרטורות המוגדרות אכן מושגות נדרש לבצע כיול של המערכת בעומסים בשעות יום שונות ובתקופות  אקלים מוגדרות.
 
משרד הבריאות וחברות הביטוח הן חלק בלתי נפרד מתהליך ההגדרה , המדידה , הכיול והפיקוח על רכבי הובלה בקירור, מבחינת משרד הבריאות הצורך נובע מהרצון שמירה על בריאות הציבור. 
 
חברות הביטוח מצד שני מעוניינות להקטין את הסיכון ליצירת נזק למוצרים במשונעים על מנת להימנע מתשלום שיפוי כספי בגין נזרים שיכולים להיווצר למוצרים במהלך ההובלה.
 
על מנת לתת מענה נכון לצרכים וכן על מנת לבצע בקרה על ביצועי מערכות הקירור, נדרשים בעלי רכבים וחברות ההובלה להתקין מערכות מורכבות לבקרה על טמפרטורה ולבצע כיול תקופתי .
 
כולנו רוצים שהמוצרים יגיעו טריים , אך הרגולציה וחברות הביטוח מחייב את חברות ההובלה בקירור להצטייד במערכות אלו לבצע בדיקות תקופתיות בעליות גבוהות. בפועל להגדרות אלו השפעה ישירה על עלות המורים לצרכן.
 
התוצאה הישירה של תקנות אלו היא שאנו הצרכנים משלמים יותר על מנת שחברות הביטוח יקטינו את הסיכון שלהם